גזר דין בתיק ת"פ 30023-04-10

<#4#>

ג      ז      ר   -    ד     י     ן

העובדות והאישומים

שני הנאשמים שלפניי ניהלו בין השנים 2004 ו-2007 עסק בשם "גנריך גילמן שירותי הסעות" (להלן: "העסק"). העסק העסיק קבלני משנה כנהגי הסעות, שהגישו לעסק חשבוניות מס בגין העבודה והשירותים (להלן: "קבלני המשנה"). עיקר הכנסותיו של העסק ממתן שירותי הסעות לעובדי חברת "ביקורופא". הנאשם 2 נרשם כבעל העסק, והנאשם 1 הפעילו הלכה למעשה, והיה הרוח החיה בו.

בכתב האישום שהגישה המאשימה בחודש אפריל 2010 נאמר, כי בשנות המס 2005, 2006 ו-2007 הכינו הנאשמים וקיימו פנקסי חשבונות כוזבים כשהם נוקטים בשתי שיטות:

על פי השיטה האחת, זייף הנאשם 1 שלא כדין את סכומי חשבוניות המס שקיבל מקבלני המשנה, על-ידי כך שהגדיל שלא כדין את סכומי החשבוניות באורח ניכר. חשבוניות המס אשר הסתכמו למעשה ב-175,175 ש"ח, הוגדלו שלא כדין בעקבות מעשי הזיוף לסך 499,230 ש"ח, וכך נרשמו בספרי החשבונות של העסק.

השיטה השנייה התבטאה בייצור חשבוניות פיקטיביות על שם קבלני משנה שלא סיפקו לעסק שירותים בתקופה הרלוונטית. לטענת המאשימה, הפיק הנאשם 1 שלא כדין בשנת המס 2005 חשבוניות פיקטיביות בסך 441,424 ש"ח, ובשנת המס 2007 הוא הפיק חשבוניות פיקטיביות בסך 72,500 ש"ח, וגם אלה נכללו בספרי החשבונות של העסק.

בגין מעשים אלה ייחסה המאשימה לשני הנאשמים הכנת פנקסי חשבונות כוזבים משך 3 שנות מס, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; ו שימוש בעורמה, מרמה ותחבולה בכל אותן שנים, לפי סעיף 220(5) לאותה פקודה, בקשר עם הסעיפים 117 ו-224א' לפקודה.

בנוסף, מייחסת המאשימה לשני הנאשמים 3 עבירות שעניינן השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודה, בקשר לסעיפים 117 ו-224א' לפקודה.     

הטיעונים לעונש

כבר בראשית הטיעונים לעונש הבהירו התובעת והסנגור שמוסכם עליהם, כי הרוח החיה בעסק ובביצוע העבירות נשוא כתב האישום היה הנאשם 1. הוא זה שיזם, הגה וביצע בפועל את העבירות, ועל כן, חלקו בעבירות הוא החלק הארי, ואילו חלקו של הנאשם 2, שהעניק את שמו וחסותו לעסק, מצומצם יותר. על רקע זה ערכה התובעת אבחנה משמעותית בין הנאשמים, כשהיא טוענת בחומרה לגבי הנאשם 1, ובאורח מתון יותר לגבי הנאשם 2.

בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת המעשים והמחדלים נשוא כתב האישום, שאת עיקר האחריות להם הטילה על הנאשם 1, וזו באה לידי ביטוי לגביו במספר רבדים: בניהול עסק פעיל תוך הערמה שיטתית על רשויות המס; בשיטות המרמה והזיוף שנקט בהן; בניהול ספרי חשבונות כוזבים; בהימשכות העבירות לאורך שנים; בהתעלמות הבוטה מדרישות חוקי המס; בהשמטת הכנסות מהדו"חות השנתיים; וכן, בעובדה שהנאשם 1 לא הסיר את המחדלים, ולא שילם את חובו, אשר עומד כיום (לפי נתוני פקיד השומה) על סך 700,000 ש"ח, ובקשר לכך מתקיימים עדיין דיונים מול פקיד השומה.

לטענת ב"כ המאשימה, נוכח חומרת המעשים והנסיבות בהן בוצעו העבירות, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס, ואפילו בעבירות קלות מאלה שהורשע בהן הנאשם 1, ולמרות הנסיבות האישיות שאינן פשוטות, ראוי הנאשם 1 לענישה חמורה. עתירתה היא להשית על הנאשם 1 מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי מכביד.

אשר לנאשם 2 - נוכח חלקו המצומצם יחסית בפרשה, ומאחר שאינו חב כספים לפקיד השומה, ביקשה התובעת להטיל עליו ענישה מתונה, הצופה פני עתיד, וקנס כספי הולם.

בשל עמדתה המתונה של התובעת ביחס לנאשם 2, צמצם הסנגור טיעוניו וצירף עמדתו לעמדתה, כאשר הוא מסביר שהנאשם 2 רק השאיל את שמו לעסק, כטובה לידידו, הנאשם 1, ושימש למעשה "חותמת גומי". לטענת הסנגור, לא ידע הנאשם 2 על מה שהתרחש בעסק ועל הדרך הכוזבת שבה נוהלו ספרי החשבונות, עד שנפתחה החקירה. לדברי הסנגור, אף שדבקו בנאשם 2 העבירות נשוא כתב האישום מבחינה משפטית, הרי שבאורח מעשי, הוא, אישית, לא ביצע את מעשי הזיוף והמרמה. מטעם זה, ובהתחשב בכך שהוא בן 74, ומתקיים מקצבת זקנה, ביקש הסנגור להסתפק לגבי הנאשם 2 בעונש מאסר על תנאי וקנס סמלי.

בטיעוניו בעניינו של הנאשם 1 הדגיש בא כוחו, בראש וראשונה, את נסיבותיו האישיות שהן יוצאות דופן. נאמר לי, כי הנאשם 1 הוכשר כרופא ברוסיה, ולאחר עלייתו לישראל לא הצליח לעמוד במבחני הקבלה להסתדרות הרפואית. על כן, הוא נאלץ לעסוק בעבודות מעבודות שונות, כשמסכת חייו אינה קלה. כדי לקיים את משפחתו הוא הקים עסק פרטי. אולם, העסק כשל, והיום הוא חב כספים לנושים בהיקף של 170 אלף ש"ח ויותר (נ/2, נ/3). בנוסף, נפרדו הנאשם ואשתו, וכיום נאלץ הנאשם 1 להתגורר עם אמו הקשישה, שאותה הוא סועד במחלתה, מחלת האלצהיימר, והיא תלויה בו בכל (נ/4, נ/5, נ/6).

לזכות הנאשם 1 ביקש הסנגור לזקוף גם את ההודיה המיידית באשמה, ואת החיסכון בזמנו של בית המשפט, כשהמשמעות המעשית היא, לדעתו, שאין צורך ברכיב הרתעתי, שכן, הנאשם 1 למד את הלקח ואין סיכוי שיחזור על מעשיו. בנוסף, הפנה הסנגור לעובדה שהשמטת ההכנסות המיוחסת לנאשם 1 בכתב האישום איננה כצעקתה, וכי חובו לקופת המדינה עומד לכל היותר על סך 240 אלף ש"ח.

הסנגור ביקש לתת משקל מכריע להודיית הנאשם 1, לזמן הרב שחלף ולחסכון בזמנו של ביהמ"ש. עתירתו היא לגזור על הנאשם 1 עונש מאסר על תנאי וקנס מתון ביותר שיוכל לעמוד בתשלומו. לחילופין, ביקש שאסתפק בעונש של מאסר אותו יוכל נאשם 1 לשאת בעבודות שירות ציבוריות, כדי שיוכל הנאשם לתרום לקהילה ואף לסעוד את אמו.

הנאשמים העידו על עצמם שהם אנשים חיוביים אשר לא התכוונו להסתבך בעבירות. במיוחד עמד על כך הנאשם 1 שהסביר את התדרדרותו למעשי עבירה במצוקה כלכלית, בצורך לשלם שכר לעובדים והמוצא היחיד שראה הוא בזיוף המסמכים כפי שתואר בכתב האישום.

דיון והכרעה